איך מזהים פייק ניוז ברשתות החברתיות: שבעה כלים פשוטים לכל אחד
תמונה ישנה בהקשר חדש, צילום מסך של ידיעה שלא פורסמה וסרטון ערוך: כך תבדקו מידע לפני שאתם משתפים אותו הלאה.
כמעט כל ישראלי נתקל מדי יום בעשרות ידיעות, תמונות וסרטונים שמגיעים אליו דרך הרשתות החברתיות וקבוצות הווטסאפ. חלק מהם מדויקים, חלק מוטים, וחלק פשוט שקריים. בתקופות של מתיחות ביטחונית, מערכות בחירות או אירועים דרמטיים, כמות המידע הכוזב גדלה במיוחד, והוא מתפשט מהר יותר מאי פעם. החדשות הטובות הן שכדי לזהות את רוב הפייק ניוז לא צריך להיות עיתונאי חוקר. מספיקים כמה הרגלים פשוטים ומעט סבלנות.
לעצור לפני ששולחים
הכלל החשוב ביותר הוא גם הפשוט ביותר: לא למהר לשתף. מידע כוזב בנוי לעיתים קרובות כך שיעורר תגובה רגשית חזקה, כמו כעס, פחד, תדהמה או שמחה לאיד. כשאנחנו מרגישים צורך דחוף להעביר משהו הלאה, זה בדיוק הרגע לעצור ולשאול שאלה אחת: האם אני בטוח שזה נכון?
כמה שניות של מחשבה מונעות לא פעם הפצה של שמועה שעלולה לגרום לבהלה, לפגוע באנשים או להטעות את כל מי שסומך עלינו. זכרו שכאשר אתם משתפים, אתם מעניקים לידיעה את האמינות האישית שלכם בעיני החברים והמשפחה.
לבדוק את המקור
השאלה הראשונה היא מי פרסם את המידע. האם מדובר בכלי תקשורת מוכר, בגוף רשמי, בעיתונאי שאפשר לזהות, או בחשבון אנונימי שנפתח לפני שבוע? לחשבונות חדשים, ללא תמונה אמיתית ועם מעט עוקבים, יש סיכוי גבוה יותר להפיץ מידע לא מדויק או מכוון.
כדאי גם לבדוק אם הידיעה מופיעה באתרי חדשות מרכזיים. אם אירוע דרמטי באמת התרחש, סביר להניח שכמה כלי תקשורת שונים ידווחו עליו תוך זמן קצר. אם הידיעה מופיעה רק בקבוצת ווטסאפ אחת או בחשבון אחד, יש סיבה טובה לחשוד.
צילומי מסך הם לא הוכחה
אחת השיטות הנפוצות להפצת מידע כוזב היא צילום מסך של מה שנראה כמו כותרת באתר חדשות, ציוץ של פוליטיקאי או הודעה רשמית. קל מאוד לזייף צילום מסך כזה, ואפילו לא נדרשים כלים מתוחכמים. לכן, כשמגיע צילום מסך, כדאי לחפש את הפרסום המקורי באתר או בחשבון עצמו.
אם הכותרת לא נמצאת באתר, או שהציוץ לא מופיע בחשבון של האדם שלכאורה כתב אותו, סביר מאוד שמדובר בזיוף. לפעמים הפרסום המקורי היה קיים אבל נמחק או תוקן, וגם זה מידע חשוב שכדאי להביא בחשבון.
תמונות ישנות בהקשר חדש
חלק גדול מהמידע המטעה אינו מבוסס על תמונות מזויפות, אלא על תמונות אמיתיות שצולמו בזמן אחר או במקום אחר. תמונה של שריפה ממדינה אחרת, צילום של הפגנה מלפני שנים או סרטון מאירוע ישן מוצגים כאילו הם מתרחשים עכשיו, כאן.
כלי חיפוש תמונה הפוך, שזמינים בחינם במנועי החיפוש הגדולים, מאפשרים להעלות תמונה ולגלות אם היא כבר פורסמה בעבר ובאיזה הקשר. בדיקה כזו לוקחת פחות מדקה וחושפת לא מעט הטעיות. כדאי גם לחפש רמזים בתמונה עצמה: שלטים בשפה זרה, מזג אוויר שאינו תואם את העונה או כלי רכב שאינם נפוצים בארץ.
סרטונים ערוכים ותוכן שנוצר בבינה מלאכותית
בשנים האחרונות קל יותר מאי פעם ליצור תמונות, קולות וסרטונים מלאכותיים שנראים אמינים מאוד. סרטון שבו אדם מוכר אומר משהו מפתיע, הקלטה קולית של מנהיג או תמונה דרמטית מאירוע, כל אלה עלולים להיות מפוברקים לחלוטין.
סימנים שכדאי לחפש כוללים תנועות שפתיים שאינן מתואמות עם הקול, תאורה לא טבעית, ידיים ואצבעות מעוותות, טקסט מטושטש ברקע וקול מעט מתכתי. אבל הכלי הטוב ביותר נשאר אותו כלי: לבדוק אם כלי תקשורת אמינים דיווחו על כך, ולא להסתמך על התוכן לבדו.
לשים לב לשפה ולטון
לידיעות כוזבות יש לעיתים קרובות סגנון אופייני. כותרות בצעקה, שימוש מוגזם בסימני קריאה, פניות כמו תפיצו לכולם או מה שלא רוצים שתדעו, וטענות שרק מקור אחד יודע את האמת. עיתונות מקצועית, גם כשהיא מדווחת על אירועים קשים, נוטה לשפה מאופקת יותר ולציון מקורות.
גם שגיאות כתיב רבות, ניסוח מסורבל וחוסר בפרטים ממשיים כמו מקום, זמן ושמות, הם סימני אזהרה. ידיעה אמיתית בדרך כלל עונה על השאלות הבסיסיות של מי, מה, מתי, איפה ואיך.
ארגז הכלים בקצרה
לפני ששולחים הלאה, כדאי לעבור על רשימה קצרה:
- האם אני מגיב מתוך רגש חזק?
- מי המקור והאם הוא מוכר ואמין?
- האם כלי תקשורת נוספים מדווחים על כך?
- האם צילום המסך קיים גם במקור?
- האם התמונה כבר פורסמה בעבר?
- האם יש פרטים ממשיים של זמן ומקום?
- האם השפה מוגזמת או מתלהמת?
מה עושים כשמגלים פייק
אם גיליתם שידיעה שהגיעה אליכם כוזבת, אל תעבירו אותה הלאה. אם כבר שיתפתם, כדאי למחוק ולכתוב בקבוצה שהמידע התברר כלא נכון. זה לא נעים, אבל זה עוצר את ההפצה ומלמד גם אחרים לבדוק. ברוב הרשתות אפשר גם לדווח על תוכן כוזב.
לדבר על זה בבית
ילדים ובני נוער צורכים חדשות בעיקר דרך הרשתות החברתיות וסרטונים קצרים, ולכן חשוב לדבר איתם על הנושא. אפשר לבדוק יחד ידיעה שהגיעה לקבוצה המשפחתית, להראות להם איך מחפשים תמונה ברשת ולשאול מה הם חושבים. גם הורים וסבים, שלעיתים פחות מנוסים בעולם הדיגיטלי, ירוויחו משיחה כזאת. אוריינות מידע היא מיומנות שנבנית עם הזמן, ומשפחה שמתרגלת אותה יחד מוגנת יותר.
לסיכום, המאבק בפייק ניוז אינו רק אחריות של הרשתות ושל כלי התקשורת, אלא של כל אחד מאיתנו. הרגל של עצירה, בדיקת מקור, חיפוש תמונה והשוואה לכלי תקשורת אמינים הופך כל משתמש לחוליה חזקה בשרשרת, ולא לחוליה שמעבירה הלאה מידע שעלול להזיק.
